עין הרע: בין זהירות מעשית לפחד מיותר

מדוע מרבים כל כך לדבר על עין הרע

אדם עובר תקופה של עיכובים: עסקה שנסגרה ונפתחה, מחלוקת בבית, עייפות שלא מוסברת. מהר מאוד עולה המחשבה: ״שמו לי עין״. המחשבה הזאת מובנת, אבל היא גם מסוכנת: היא מעבירה את מרכז הכובד מן האדם ומן המעשים שלו אל כוח חיצוני ומעורפל, ולעיתים היא מכניסה אותו לחשדנות כלפי קרובים ולפחד מתמשך.

המקורות אכן מדברים על השפעת עין הרע, אבל בשום מקום הם אינם מלמדים אותנו לחיות בבהלה. להפך: ההדרכה היא לצניעות, להסתפקות, לשמירת הלשון ולברכה על מה שיש, ומעל הכול לאמונה שאין עוד מלבדו.

מה עומד מאחורי המושג

חכמים דיברו על כוחו של מבט מקנא, ועל כך שאדם מיטיב לעצמו כשאינו מציג את כל אשר לו לעין כול. זו איננה אמונה טפלה אלא הדרכה חינוכית עמוקה: ריבוי התפארות מזמין קנאה, וקנאה פוגעת קודם כול במי שמקנא, ואחר כך גם ביחסים בין אנשים.

הצד השני של המטבע חשוב לא פחות: לא רק להישמר מעין רעה של אחרים, אלא לשמור שהעין שלנו תהיה טובה. אדם שמסתכל בעין טובה על שכנו, על בן זוגו ועל חבריו, מביא ברכה לביתו.

מה כדאי לעשות באמת

• בודקים את המציאות. עייפות ממושכת, ירידה במצב הרוח או כאבים, קודם כול בדיקה אצל רופא. קושי כלכלי, יושבים על המספרים ומסדרים תוכנית. מתח בבית, מדברים בכנות, ואם צריך נעזרים בייעוץ.
• מחזקים את הרוח. תפילה בכוונה, אמירת תהילים, צדקה, שמירת הלשון, ובדיקת מזוזות אצל סופר מוסמך כשיש בכך צורך.
• נזהרים בצניעות. לא כל הצלחה צריכה להיות מוצגת לכולם, ולא כל חדשה טובה צריכה פרסום מיידי.
• מתרחקים ממי שמפחיד. מי שמבטיח ״להסיר עין״ תמורת סכומים גדולים, דורש סודיות או מאיים שהמצב יחמיר, יש לעצור ולהתייעץ.

הוצאת עין הרע בעופרת

בקהילות ישראל נשתמר מנהג עתיק להוצאת עין הרע על ידי יציקת עופרת: העופרת מותכת ונשפכת אל תוך מים, ובעל המעשה אוחז באותה שעה בתפילה ובשמות הקודש שנמסרו במסורת המקובלים. הצורות הנקרשות במים משמשות סימן לבירור שורש הדברים, ואינן ניחוש ואינן ידיעת עתידות.

העיקר כאן איננו החומר אלא הכוונה והתפילה. העופרת היא כלי בלבד; מה שפועל הוא רחמי שמים וזכות התפילה. מי שמציג את היציקה עצמה ככוח העומד בפני עצמו, משבש את העניין מעיקרו.

יש מן הפוסקים שדנו במנהגים מעין אלה מצד האיסור ללכת בדרכי האמורי, ויסוד הדברים בכלל שנאמר בגמרא:

ומנגד, חכמים ראו בהשפעת עין הרע דבר ממשי ולא דמיון, עד שאמר רב על רוב סיבות החולי והמיתה:

שני הדברים הולכים יחד: מצד אחד אין מזלזלים בעניין, ומצד שני אין הופכים אותו לפחד שמנהל את החיים. הפנייה נעשית בצנעה ובענווה, בלי הבטחת תוצאה, ובלי שהיא באה במקום בדיקה רפואית או טיפול מקצועי כשיש בהם צורך.

כישופים קשים, שמות קודש ושמות הנהרות

יש מצבים שאינם עין הרע אלא מעשה כישוף ממש, ובכללם כישופים קשים שנעשו בידי מכשפים נוכרים. הטיפול בהם שונה בתכלית מן הדיבור הרגיל על ״עין״, והוא נעשה בכובד ראש, בתפילה ובשמות הקודש, ומתוך התחזקות של האדם עצמו בתורה, בצדקה ובאמונה שאין עוד מלבדו.

ובמקרים נדירים, כשהעניין נצרך ושורש הדברים מחייב זאת, מוסר הרב שמות קודש, ובהם שמות הנהרות לרפואה, כמסורת שנמסרה מדור לדור. אין זה דבר שנמסר לכל דורש, ואין בו סחורה ואין בו הבטחה.

מה לא לעשות

לא לחפש אשמים במעגל הקרוב. חשדנות כלפי בני משפחה או חברים הורסת קשרים שלמים בלי שום הצדקה. לא לפרש כל אירוע שלילי כהוכחה. ולא להיכנס למעגל של ״טיפול״ אחרי ״טיפול״ שמסתיים תמיד בדרישה לתשלום נוסף.

סיכום

עין הרע איננה סיבה לחיות בפחד. היא תזכורת לענווה, לצניעות ולעין טובה. כשהמצב קשה, בודקים, מסדרים, מתפללים ומתחזקים, ופונים לרב מוסמך או לאיש מקצוע לפי העניין. זו הדרך שמחזירה לאדם את השקט ואת הביטחון.

לפרטים על הוצאת עין הרע בעופרת אצל הרב ועל תיאום קבלת קהל.