גלגול נשמות ביהדות

יש אנשים שעוברים בחיים דרך קשה שאין לה הסבר. ילד שנולד לבית של צער, אישה צדקת שסובלת שנים, אדם שמרגיש מגיל צעיר שיש לו משימה מסוימת בעולם, ואינו יודע מאין באה לו. התורה הנסתרת מלמדת שהנשמה איננה מתחילה את סיפורה ביום הלידה. היא באה מרחוק, לפעמים אחרי דרך ארוכה מאוד, ובאה לכאן כדי להשלים משהו. זה סוד גלגול הנשמות.

זהו סוד שנמסר בתוך עם ישראל מדור לדור. רמזיו נמצאים בפסוקי התנ״ך, בגמרא ובספר הבהיר, והוא מבואר באריכות בזוהר הקדוש, אצל הרמב״ן ורבנו בחיי, ובעיקר בכתבי האר״י הקדוש שכתב תלמידו רבי חיים ויטאל זצ״ל. בואו נלך יחד בדרך הזאת, מן הרמזים הראשונים ועד ההדרכה המעשית לחיים שלנו היום. ואני רוצה לומר כבר בהתחלה: מי שמבין את סוד הגלגול, לא נעשה מפוחד יותר. הוא נעשה רגוע יותר, כי הוא יודע שאין דבר בחייו שבא לחינם.

מהו גלגול

גלגול פירושו שנשמה שכבר הייתה בעולם הזה בגוף אחד, חוזרת ובאה בגוף אחר. ומטרתו היא התיקון. הקב״ה אינו מוותר על שום נשמה, ומי שלא השלים את תפקידו בפעם אחת, ניתנת לו הזדמנות נוספת.

רבי חיים ויטאל כותב בשם רבו האר״י את הסיבות שבגללן נשמה חוזרת לעולם:

שימו לב לסיבה השלישית. יש נשמות שאינן צריכות כלום לעצמן, והן יורדות לעולם רק כדי לעזור לאחרים. ועל זה מוסיף שם רבי חיים, שמי שבא לתקן עבירה קרוב לחטא, מי שבא להשלים מצווה רחוק ממנו, ומי שבא לצורך אחרים ודאי לא יחטא.

והרמח״ל, רבי משה חיים לוצאטו זצ״ל, הסביר את היסוד הזה בלשון בהירה מאוד:

הרמח״ל קורא לזה ״להרבות עוד ההצלה״. הגלגול הוא חסד. הוא הדרך שבה הקב״ה מציל נשמות, ולא נותן לאף אחת מהן ללכת לאיבוד.

רמזים בכתבי הקודש

התורה שבכתב אינה מדברת על הגלגול במפורש, אבל המקובלים מצאו את רמזיו בפסוקים רבים. ננסה לראות כמה מהם.

פעמים שלוש עם גבר

בספר איוב, אליהוא בן ברכאל מסביר לאיוב מדוע הקב״ה מביא על אדם ייסורים, ומסיים:

הרמב״ן ז״ל, בפירושו לאיוב, כותב על הפסוקים האלה שהם מתרצים את קושיית ״צדיק ורע לו״ עד שלא נשארת קושיה בדעתו של אדם, ומוסיף ברמז: ״ואם תחפוץ להבין הסוד הנכבד, לבך תשית לדעתי״. ובתיקוני הזוהר (דף כ״ב ע״ב) נדרש הפסוק הזה על שלושה גלגולים: ״דא גלגולא קדמאה... דא גלגולא תניינא... דא גלגולא תליתאה״, זה הגלגול הראשון, זה השני, זה השלישי.

דור הולך ודור בא

לפי הפשט, שלמה המלך מתאר את חילופי הדורות. אבל בספר הבהיר, מן הספרים העתיקים של חכמת הקבלה, נאמר משפט קצר ומפתיע:

הדור שבא, כבר היה פעם. הנשמות שנולדות היום, הן נשמות שכבר הלכו בעולם הזה.

לבלתי ידח ממנו נדח

האישה החכמה מתקוע, שבאה אל דוד המלך לבקש על אבשלום, אמרה לו משפט שהפך ליסוד בתורת הגלגול:

הקב״ה חושב מחשבות, מתכנן דרכים, כדי שאף נפש לא תידחה ממנו לגמרי. רבנו בחיי ז״ל כותב על דרך הקבלה שסוד העבור, הדרך שבה הקב״ה מחזיר נשמה לעולם עד שתתקן, ״הוא ענין המחשבות שאמרה התקועית לדוד״ (רבנו בחיי, שמות ל״ד, ז׳). וכן כותב האר״י הקדוש, שהגלגול נמשך ממקום עליון הנקרא ״מחשבה״, ״ועליו נאמר וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, והוא המחזירו בגלגול לתקנו״ (שער הגלגולים, הקדמה כ״א).

יחי ראובן ואל ימת

משה רבנו בירך את שבט ראובן: ״יחי ראובן ואל ימת״. אונקלוס תרגם: ״יחי ראובן לחיי עלמא ומותא תנינא לא ימות״, כלומר יחיה לחיי העולם הבא, ולא ימות מיתה שנייה. ורבנו בחיי מבאר על דרך הקבלה שמשה ביקש שראובן לא יצטרך לחזור עוד בגוף ולמות שוב, ומוסיף:

סוד היבום

יש מצווה אחת בתורה שכל כולה, לפי המקובלים, עומדת על סוד הגלגול. זו מצוות היבום. כשאדם נפטר בלי ילדים, אחיו נושא את אשתו:

רש״י מפרש שהבן נקרא בשם הנפטר. הרמב״ן ז״ל מקשה על זה מכמה צדדים: הרי אין שום חיוב לקרוא לבן בשם הדוד, ובמגילת רות הבן שנולד לבועז ולרות נקרא עובד, לא מחלון. ועוד, למה הצטער אונן כל כך ״כי לא לו יהיה הזרע״, אם כל העניין הוא רק שם. ומסקנתו:

לפי דרך הקבלה, הבן שנולד מן היבום הוא באמת ״יקום על שם אחיו המת״, כי נשמת הנפטר חוזרת בו לעולם. והרמב״ן מוסיף בשם המדרש שיהודה, עוד לפני מתן תורה, ״כאשר קבל הסוד מאבותיו נזדרז להקים אותו״. ובזוהר, בסבא דמשפטים, מבואר שגם בשושלת שממנה יצא דוד המלך, פרץ, בועז ועובד, נתגלגל השורש הזה שוב ושוב, עד שיצא מן הרע ונדבק בטוב.

ספר הבהיר: משל הכרם

בגמרא מסופר שמשה רבנו ביקש מן הקב״ה להבין את דרכיו, ושאל מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו. והגמרא מסיקה: ״צדיק וטוב לו, צדיק גמור. צדיק ורע לו, צדיק שאינו גמור״ (ברכות ז׳ ע״א).

ספר הבהיר עונה על אותה שאלה בדרך אחרת. הוא אומר שהצדיק שרע לו ״כבר היה רשע לשעבר ועתה נענש״. וכשהקשו עליו שאין מענישים על ימי הנעורים, השיב: ״אנא לא בחיי אמרי, אנא דאמרי שכבר היה לשעבר״, איני מדבר על חייו אלה, אני מדבר על מה שהיה כבר קודם. וכשביקשו ממנו לפרש, אמר להם משל:

בגמרא: הבגדים שחוזרים לכובס

בגמרא במסכת שבת מובא משל נפלא על הנשמה. מלך חילק לעבדיו בגדי מלכות. החכמים קיפלו אותם ושמרו אותם בקופסה, והטיפשים לבשו אותם ועשו בהם מלאכה. ״לימים ביקש המלך את כליו״. על החכמים אמר ״ינתנו כלי לאוצר״, ועל הטיפשים אמר ״כלי ינתנו לכובס״. והגמרא ממשיכה שנשמות הצדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, ועל נשמות הרשעים נאמר ״ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״ (שבת קנ״ב ע״ב).

המהרש״א, מגדולי מפרשי הגמרא, כותב שבמאמר הזה טמון סוד הגלגול:

הבגד המלוכלך לא נזרק. הוא נשלח לכובס. כך הנשמה שהתלכלכה, חוזרת לעולם כדי להתנקות.

הזוהר הקדוש: סבא דמשפטים

פרשת משפטים בתורה פותחת בדיני עבד עברי, ונראה שהיא עוסקת כולה בדיני ממונות. אבל הזוהר הקדוש פותח אותה כך:

״אלה הם סדרי הגלגול, דיני הנשמות, שנידונות כל אחת כנגד עונשה״. בהמשך הפרשה בא החלק המופלא הנקרא ״סבא דמשפטים״: זקן אחד, שנראה כחמר פשוט, מתלווה בדרך אל רבי חייא ורבי יוסי, ופותח לפניהם את סודות הגלגול מתוך פסוקי הפרשה. ושם נאמר:

״כל הנשמות נכנסות בגלגול, ובני האדם אינם יודעים את דרכי הקב״ה, ואיך עומד המשקל, ואיך נידונים בני האדם בכל יום ובכל עת״. יש מאזניים עליונים, והכל נשקל בדיוק גמור, גם מה שאנחנו לא רואים.

ובאותה פרשה מבאר הזוהר כיצד הנשמה נבנית בהדרגה: ״בר נש כד אתיליד, יהבין ליה נפשא... זכה יתיר, יהבין ליה רוחא... זכה יתיר, יהבין ליה נשמתא״. כשאדם נולד, נותנים לו נפש. זכה יותר, נותנים לו רוח. זכה עוד, נותנים לו נשמה.

הראשונים: מי שקיבלו ומי שחלקו

בין הראשונים, קיבלו את סוד הגלגול הרמב״ן ז״ל, רבנו בחיי, וכל חכמי הקבלה. רבנו בחיי מפרש כך גם את הפסוק ״פוקד עון אבות על בנים״: ״וע״ד הקבלה פוקד עון אבות על בנים זהו סוד העבור, כי יפקוד על הרשע פעמים שלש עם גבר״ (רבנו בחיי, שמות ל״ד, ז׳). ברוב המקומות הסתפקו ברמז קצר, כי זו הייתה תורה שנמסרה מפה לאוזן.

דעתו של רבנו סעדיה גאון

אבל צריך לומר ביושר: היה גדול אחד מן הגאונים שלא קיבל את הדבר. רבנו סעדיה גאון זצ״ל, בספרו ״האמונות והדעות״, כותב:

רבנו סעדיה דחה בעיקר את הצורה שבה שמע את הרעיון מפי אנשים בדורו, ובמיוחד את הטענה שרוח אדם עוברת לבהמה. הוא כתב את דבריו כמה מאות שנים לפני שנתגלה הזוהר ברבים, ולפני שהאר״י לימד את הדברים בצורה מסודרת. דבריו נאמרו מתוך יראת שמים וחרדה לטהרת האמונה, ומכבדים אותם.

כיצד הוכרע הדבר

אחרי שנגלו הזוהר וכתבי האר״י, הדבר נעשה יסוד מקובל בעם ישראל. רבי מנשה בן ישראל ז״ל, שכתב כשמונים שנה אחרי פטירת האר״י את ספרו ״נשמת חיים״, הקדיש מאמר שלם לגלגול, וכתב:

והוא מביא שם בשם הרב רבי לוי בן חביב שיש ״כת אחרת גדולה מאד מחכמי ישראל המאמינים״, והם כתבו ״כי היא אמונה אמיתית ועיקר מעקרי התורה לתרץ קושית צדיק ורע לו״. ועד היום, בכל הסידורים כמעט, בתפילה שלפני השינה, אומר כל יהודי שהוא מוחל למי שחטא כנגדו ״בין בגלגול זה בין בגלגול אחר״. האמונה בגלגול נכנסה לתוך התפילה היומית של עם ישראל.

האר״י הקדוש ושער הגלגולים

מה שהיה רמוז אצל הראשונים, נפתח לגמרי אצל האר״י הקדוש. תלמידו רבי חיים ויטאל זצ״ל כתב את הדברים ששמע ממנו, ובנו רבי שמואל ויטאל סידר אותם בשער האחרון של ״שמונה שערים״, הוא ״שער הגלגולים״. מהדורה אחרת של הדברים נדפסה בשם ״ספר הגלגולים״.

האר״י לימד שלאדם יש חמש בחינות של נשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. אדם אינו מקבל את כולן בבת אחת. בשעת הלידה נכנסת בו הנפש, ״ואם יוכשרו מעשיו, יזכה ויכנס בו הרוח בתשלום שנת השלש עשרה״, ואם יוסיף להיטיב את מעשיו, נכנסת בו הנשמה בתשלום שנת העשרים (שער הגלגולים, הקדמה ב׳). וכל מה שלא תיקן בגלגול אחד, ישלים בגלגול הבא.

ויש שם משפט אחד שכדאי לכל אחד לזכור:

אין אדם שנגזר עליו להישאר קטן. כל יהודי יכול לעלות, מדרגה אחר מדרגה, עד גובה שאין לו שיעור.

גלגול ועיבור

האר״י מבחין בין שתי דרכים שבהן נשמה באה לעולם. הגלגול הוא כניסת נשמה בגוף מיום שנולד, והיא נשארת בו עד יום המיתה. העיבור הוא כניסה של נשמת צדיק באדם חי, בדרך כלל אחרי גיל מצוות, לתקופה מסוימת. האר״י מבאר שיש עיבור שבא לצורך הצדיק עצמו, להשלים דבר שחסר לו, ויש עיבור שבא ״לצורך האדם, לעזרו ולסייעו בתורה ובמצות״ (שער הגלגולים, הקדמה ה׳).

יש כאן דבר מנחם מאוד. האר״י מביא מן המדרש הנעלם על דברי חז״ל ״הבא ליטהר מסייעים אותו״: ״ר׳ נתן אומר נשמתם של צדיקים, באות ומסייעים אותו״, ומבאר שרוחות הצדיקים באות ומתעברות באדם, ״לסייעו בעבודת השי״ת״ (שער הגלגולים, הקדמה א׳). מי שמתחיל ללכת בדרך טובה, אינו הולך לבד.

שורש הנשמה והניצוצות

כל הנשמות היו כלולות באדם הראשון. כשחטא, נתפזרו הנשמות לשורשים רבים, וכל שורש נחלק לניצוצות רבים. האר״י מתאר את הנשמות כגוף אחד גדול, שיש בו איברים וגידים, וכל איבר הוא ״שורש״ שממנו יוצאות נשמות רבות. נשמות משורש אחד קרובות זו לזו כמו בני משפחה, גם אם נולדו בדורות שונים ובמקומות רחוקים.

והקשר ביניהן הוא קשר של אחריות. מי שמתקן את עצמו, מתקן גם את כל הניצוצות של שורשו, ומי שפוגם, פוגם גם בהם. וכך כותב רבי חיים ויטאל:

גלגולים שגילו לנו

האר״י גילה לתלמידיו גלגולים של דמויות מן התורה. נביא כאן רק דברים שכתובים בפירוש בכתביו.

משה רבנו, שת והבל

האר״י לימד שמשה רבנו הוא גלגולו של הבל בן אדם הראשון, ושהשם ״משה״ רומז לשלושה גלגולים: ״משה, שת, הבל. ר״ת של שמו״ (שער הפסוקים, פרשת שמות). ועל שת, שחוה קראה לו כך ״כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל״ (בראשית ד׳, כ״ה), כתב האר״י: ״גם שת הוא הבל״ (שער הגלגולים, הקדמה ל״ו). וחז״ל במסכת חולין שאלו היכן נרמז משה בתורה, ומצאו אותו בפסוק ״בשגם הוא בשר״ (חולין קל״ט ע״ב), שהמילה ״בשגם״ עולה בגימטריא כמו ״משה״.

יתרו וקין

ובאותו מקום כתוב בשם האר״י: ״יתרו הוא קין, ולכן נקרא קיני״. קין הרג את הבל על עסקי אישה, ויתרו, שהוא הטוב שבקין, נתן את בתו צפורה למשה, שהוא הבל, ״לתקן ענין התאומה הנזכר״ (שער הגלגולים, הקדמה ל״ו). מה שנשבר בין שני אחים בתחילת העולם, נתקן אחרי דורות רבים בחתונה בארץ מדין.

נדב ואביהוא ופנחס

נדב ואביהוא, בני אהרן, נשרפו ביום חנוכת המשכן. והזוהר הקדוש אומר עליהם בפרשת פנחס, שנשמתם לא אבדה:

הם חזרו לעולם במה שאבד להם בחייהם, ונכנסו בפנחס, ולכן כתוב בו ״בן״ פעמיים. והאר״י מבאר שנשמותיהם נתעברו בפנחס כשקם במעשה זמרי (שער הגלגולים, הקדמה ל״ג).

אדם, דוד ומשיח

ובספר ״נשמת חיים״ מובא בשם חכמי הקבלה ש״אדם״ הוא ראשי תיבות אדם, דוד, משיח. נשמת אדם הראשון נתגלגלה בדוד המלך, ותשלים את תיקונה במלך המשיח.

רבי חיים ויטאל עצמו

רבי חיים ויטאל רשם גם מה שאמר לו רבו על נשמתו שלו. לפני גלגולו זה היה ״הרב ה״ר וידאל די טולושא, בעל ספר מגיד משנה״, הפירוש הידוע על משנה תורה לרמב״ם. אחר כך נתגלגל באדם עשיר ובעל צדקה שהשכים והעריב לבתי כנסיות, ואחר כך בבחור שנפטר בגיל ארבע עשרה, ואחר כך בא כרבי חיים (שער הגלגולים, הקדמה ל״ח). ויש שם עוד, שנפשו קשורה בשורש נשמת רבי עקיבא, ועל זה נספר בהמשך.

בדומם, בצומח ובחי

כאן צריך לדבר בזהירות. האר״י לימד שיש נשמות שאחרי פטירתן, בגלל עוונות מסוימים, מתגלגלות לזמן מה בדומם, בצומח או בבעל חי, כדי למרק את עוונן, ואחר כך עולות מדרגה אחר מדרגה עד שחוזרות לגוף אדם (שער הגלגולים, הקדמה כ״ב). זו דרך של כפרה וטהרה, וסופה עלייה.

ויש בזה גם צד מאיר מאוד. האר״י מבאר שהצדיק, ״ע״י המצות שעושה באכילתו וכיוצא, יש כח לברור עוד מחלק הדומם, להעלותו אל הצומח, ואל החי, ואל האדם״. כשיהודי אוכל בקדושה, מברך לפני האוכל ואחריו, הוא מעלה ניצוצות שנמצאים במאכל. ברכה על פרי איננה דבר קטן. אולי היא תיקון שנשמה מחכה לו.

ורבי חיים ויטאל מעיד מה ראו עיניו:

ושם הוא מוסיף, שלפעמים היה האר״י מסתכל מרחוק, ת״ק אמה, בקבר אחד מבין עשרים אלף קברים, ואומר מי קבור שם ומה שמו, והיו בודקים ומוצאים שדבריו אמת.

מדוע איננו זוכרים

אדם אינו זוכר את חייו הקודמים, וטעם הדבר כבר רמוז בגמרא. חז״ל מספרים שהתינוק במעי אמו לומד את כל התורה מפי מלאך:

השכחה היא חלק מן התכנית. אילו זכר אדם הכל, לא הייתה לו בחירה אמיתית. הוא צריך לגלות מחדש, בכוחות עצמו, את מה שכבר ידע. וגם הגלגולים נשכחים כך, כדי שאדם יוכל להתחיל דף חדש ולבחור בטוב מתוך רצונו.

ובכל זאת, הנשמה זוכרת משהו בעומק. רבי חיים ויטאל כותב שהאר״י נתן לו סימן לכך שנפשו מגולגלת מרבי עקיבא:

וסימן נוסף נתן לו: שבבחרותו היה לו חשק גדול ללמוד בפרקי דרבי אליעזר, כי רבי אליעזר היה רבו של רבי עקיבא. יש בנו משיכות, פחדים וגעגועים שאיננו יודעים מאין באו. לפעמים זו הנשמה שזוכרת.

צדיק ורע לו

זו אולי הנקודה שבה סוד הגלגול נוגע הכי עמוק בלב. כל אחד מאיתנו ראה אנשים טובים שסובלים, וילדים קטנים שעוברים ייסורים שאין להם הסבר. ספר הבהיר, הרמב״ן ברמזיו בפירוש איוב, ורבי מנשה בן ישראל, כולם רואים בגלגול את התשובה העמוקה לשאלה הזאת. הרמח״ל כותב:

ומיד הוא מוסיף שהדין מדויק לגמרי, ושלעולם לא יוטל על אדם לעולם הבא ״אשמה שאין לו באמת״, ומסיים: ״ועל כל זה נאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט״.

אבל צריך לומר כאן דבר חשוב מאוד. הסוד הזה ניתן לנו כדי לנחם, לא כדי לשפוט. לעולם אסור לומר על אדם שסובל ״זה בגלל מה שעשה בגלגול קודם״. איננו יודעים כלום על נשמה של אחר. יש נשמות שבאות ״לצורך אחרים״, כמו שכתב האר״י, ויש צדיקים גמורים שמקבלים ייסורים כדי לכפר על הדור. מי שרואה אדם סובל, תפקידו לעזור לו ולחזק אותו.

עדויות מבית מדרשו של האר״י

כתבי רבי חיים ויטאל מלאים עדויות על כך שהאר״י הקדוש ראה את שורשי הנשמות. הנה כמה מהן, כפי שנכתבו.

בראש חודש אדר שנת של״א אמר לו האר״י שכשהיה במצרים נאמר לו מן השמיים לבוא לצפת כדי ללמד אותו, ״ולא עוד אלא שאפילו עיקר ביאתו בגלגול הזה, לא היה אלא בעבורי להשלים אותי, ולא בא לצורך עצמו״ (שער הגלגולים, הקדמה ל״ח). האר״י עצמו היה מאותן נשמות שבאות לעולם לצורך אחרים.

ובחול המועד פסח הלכו יחד לכפר עכברה, אל מערת רבי ינאי. שם הדביק האר״י את נפשו בנפש התנא, ורבי ינאי מסר על ידו לרבי חיים, בשם הקב״ה, שישמור את עצמו ״מן הרכילות, ומן לשון הרע, ומן שיחה בטילה, ויהיה שפל רוח מאד, ואני אהיה עמו בכל מקום״ (שם). תחשבו על זה. אחרי כל הסודות העליונים, מה שהתנא ביקש לומר לתלמיד הגדול הוא לשמור על הלשון ולהיות עניו.

ועוד רשם רבי חיים ויטאל בשם רבו את קשרי הנשמות של החברים שלמדו עמו, ואת שורשיהם (שער הגלגולים, הקדמה ל״ט). כל אחד מהם בא לבית המדרש הזה עם תיקון משלו.

התשובה מתקנת כבר בחיים

אחרי כל הסודות האלה, האר״י הקדוש מלמד דבר פשוט ומעודד מאוד:

הגלגול הוא הדרך הארוכה. התשובה היא הדרך הקצרה. מה שאדם מתקן היום, בחייו אלה, בתפילה, בבכי, בבקשת סליחה ובשינוי דרכו, אינו צריך לחכות לגלגול אחר. ולכן אומרים לפני השינה:

והרב בעל ״כף החיים״ מביא את הנוסח הזה להלכה, ומוסיף שיאמר ״ולא יענש שום אדם בסיבתי לא למעלה ולא למטה לא בעוה״ז ולא בעוה״ב״ (כף החיים, אורח חיים סימן רל״ט). כל לילה יש לנו הזדמנות לנקות חשבונות של גלגולים שלמים, במשפט אחד של מחילה.

מה עושים היום

מי שלומד את תורת הגלגול כדי לדעת מה לעשות בחייו, מוצא בה הדרכה ברורה. הנה כמה דברים מעשיים שעולים ממנה.

לא להתייאש. כל קושי בחיים הוא חלק מתיקון. גם מה שנראה כמו כישלון, הוא חלק מעבודה ארוכה שהקב״ה מנהל בדיוק ובאהבה. ״לא עליך המלאכה לגמר, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה״ (אבות ב׳, ט״ז). אתה לא צריך לתקן הכל היום. אתה צריך לעשות את החלק שלך.

להרבות במצוות. האר״י לימד ש״האדם צריך שיקיים כל התרי״ג מצות״, כל אחד כפי יכולתו, ושתיקון הנפש בא על ידי המצוות, ותיקון הרוח על ידי עסק התורה (שער הגלגולים, הקדמה י״א). כל מצווה שבאה לידך, אולי היא בדיוק המצווה שבשבילה באת לעולם. אל תחמיץ אותה.

לברך על האוכל בכוונה. כמו שלמדנו, ברכה ואכילה בקדושה מעלות ניצוצות.

לעשות תשובה עכשיו. אין צורך לחכות. מה שמתקנים בחיים האלה, נתקן.

למחול לפני השינה. לומר בכל לילה ״הריני מוחל״ מכל הלב, גם למי שקשה למחול לו.

לא לשפוט אחרים. אף אחד אינו יודע מה עבר על נשמת חברו. מי שסובל, צריך חיבוק ועזרה.

לא לחפש ״לגלות גלגולים״. האר״י הקדוש ראה ברוח הקודש, מתוך קדושה ופרישות עצומות. מי שמציע ״לגלות לך מי היית בגלגול קודם״ תמורת תשלום, או מפחיד אנשים בסיפורים על נשמות, יש להתרחק ממנו. ומי שמרגיש שעובר עליו משהו קשה ברוח או בנפש, צריך להיבדק אצל רופאים ואנשי מקצוע, ובמקביל לפנות לרב גדול ואמין שיכוון אותו, בלי פחד ובלי בהלה.

לזכור שאתה לא לבד. נשמות משורשך הלכו לפניך, ונשמות צדיקים מסייעות למי שבא להיטהר. יש לך משפחה למעלה.

יהי רצון שנזכה כל אחד מאיתנו לתקן את מה שנשמתנו באה לתקן, בשמחה ובנחת, בלי ייסורים ובלי צער. שהקב״ה, שחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, יאסוף את כל הניצוצות ואת כל הנשמות של עמו, ונזכה לראות בתיקון השלם ובגאולה השלמה, במהרה בימינו, אמן.

מקורות

איוב ל״ג, כ״ט ול׳ · קהלת א׳, ד׳ · שמואל ב׳ י״ד, י״ד · דברים כ״ה, ו׳ · דברים ל״ג, ו׳ ותרגום אונקלוס שם · בראשית ד׳, כ״ה · בראשית ל״ח, ח׳ · משנה, אבות ב׳, ט״ז · בבלי, ברכות ז׳ ע״א · בבלי, שבת קנ״ב ע״ב · בבלי, נדה ל׳ ע״ב · בבלי, חולין קל״ט ע״ב · ספר הבהיר, סימנים קכ״א, קצ״ה · זוהר, פרשת משפטים (חלק ב׳ צד ע״א, צד ע״ב), סבא דמשפטים (חלק ב׳ צט ע״ב) · זוהר, פרשת פנחס · תיקוני הזוהר, דף כ״ב ע״ב · רבנו סעדיה גאון, האמונות והדעות, מאמר ו׳, פרק ח׳ · רמב״ן, בראשית ל״ח, ח׳ · רמב״ן, איוב ל״ג, ל׳ · רבנו בחיי, שמות ל״ד, ז׳ · רבנו בחיי, דברים ל״ג, ו׳ · מהרש״א, חידושי אגדות, שבת קנ״ב ע״ב · רבי חיים ויטאל, שער הגלגולים, הקדמות א׳, ב׳, ה׳, ח׳, י״א, כ״א, כ״ב, ל״ג, ל״ו, ל״ח, ל״ט · רבי חיים ויטאל, שער הפסוקים, פרשת שמות · ספר הגלגולים, דפוס פרנקפורט תמ״ד · רבי מנשה בן ישראל, נשמת חיים, מאמר ד׳, פרק ו׳ · רמח״ל, דרך ה׳, חלק ב׳, פרק ג׳, אות י׳ · סדר קריאת שמע שעל המטה · כף החיים, אורח חיים סימן רל״ט

קרדיט תמונות: זריחה מעל הכנרת, צילום Grant Barclay, ברישיון CC BY 2.0. בית הקברות העתיק בצפת, צילום ניר אשכנזי, אתר פיקיוויקי, נחלת הכלל. שער ספר הגלגולים, דפוס פרנקפורט תמ״ד, נחלת הכלל. כולן דרך Wikimedia Commons.