רבי חיים ויטאל

כל מי שלומד היום תורת האר״י, כל מי שמתפלל בכוונות, כל מי שפותח את ״עץ חיים״ או את ״שער הכוונות״, חייב תודה לאדם אחד. האר״י הקדוש לימד פחות משנתיים וכמעט לא כתב. מי ששמר כל מילה, כתב, סידר, ובמשך יותר מארבעים שנה הקדיש את חייו לכך שהאור הזה לא יאבד, היה תלמידו הגדול: רבי חיים ויטאל, מהרח״ו.

יש תלמידים שהולכים אחרי רבם. ויש תלמיד אחד שבזכותו הרב ממשיך ללמד, ארבע מאות וחמישים שנה אחרי פטירתו.

הילד מצפת

רבי חיים ויטאל נולד בצפת בראש חודש חשוון ה׳ש״ג (1542). אביו, רבי יוסף, עלה לארץ ישראל מדרום איטליה, והיה סופר סת״ם, כותב תפילין. הבן גדל בבית שבו כל יום כתבו אותיות קדושות על קלף, באהבה ובדייקנות. ומי שגדל ליד קולמוס של סופר, למד מגיל קטן שכל אות חשובה.

גם שם המשפחה מספר משהו יפה. ״ויטאל״ הוא תרגום לשפה הלטינית של השם ״חיים״. כאילו גם שם המשפחה כולו חיים.

הוא גדל בצפת בימי הזוהר שלה, כשהעיר הייתה מלאה חכמים, ישיבות ובתי כנסת. בגיל ארבע עשרה התחיל ללמוד בבית מדרשו של רבי משה אלשיך, בעל ״תורת משה״, ואחר כך נכנס ללמוד קבלה אצל הרמ״ק.

הגעגוע

יש בכתבי רבי חיים ויטאל קטע אחד שאפשר לשמוע בו את הלב שלו. בהקדמה שכתב לספר עץ חיים הוא מספר:

זה לא איש שמחפש כבוד או ידיעות. זה יהודי שכואב את הגלות, שבוכה על החורבן, ושמחפש בכל כוחו את הדרך שתקרב את הגאולה. והוא מגיע למסקנה שהדרך עוברת דרך פנימיות התורה.

הפגישה עם האר״י

בשנת ה׳ש״ל (1570) הגיע האר״י הקדוש לצפת. הרמ״ק נסתלק זמן קצר אחר כך, וכחצי שנה אחרי פטירתו קיבל עליו רבי חיים ויטאל את האר״י לרב.

ומסופר שהאר״י אמר לו שהוא תלמידו העיקרי, ושכל עלייתו לצפת הייתה בשבילו. ואכן, כשבא רבי חיים לתאר את מה שראה אצל רבו, הוא כותב: ״ועיני ראו ולא זר, דברים מבהילים, לא נראו ולא נשמעו בכל הארץ מימי רשב״י עליו השלום ועד הנה״.

הם למדו יחד כשנה וחודשיים בלבד. שנה וחודשיים, שהאירו את כל הדורות. רבי חיים ישב לפני רבו, שמע, שאל, וכתב. ולא רק לעצמו. הוא גם ביאר לחבריו התלמידים את דברי הרב, כשהיו קשים להם.

שומר האוצר

בה׳ באב ה׳של״ב נסתלק האר״י, ותלמידיו נשארו כמו יתומים. ואז קרה דבר מיוחד. תלמידי האר״י קיבלו עליהם את רבי חיים ויטאל לרב, ולפי בקשתו מסרו לו את כל מה שכתבו מפי האר״י, ונשבעו שלא יפרסמו דבר מן הסודות.

הוא עשה כך מפני שהיה בטוח שעדיין לא הגיע הזמן לגלות את הסודות האלה לכל העולם, ושאם יתפזרו הכתבים בלי סדר ובלי זהירות, הם עלולים להזיק יותר מלהועיל. הוא לקח על עצמו אחריות כבדה: לשמור את האוצר, ולסדר אותו כראוי.

ובאחד הימים, כשחלה מאוד ושכב בלי הכרה, הוציאו מן הכתבים שש מאות דפים ומאה סופרים העתיקו אותם בשלושה ימים. כשנגמרה ההעתקה, התעורר רבי חיים וחזר לבריאותו. כאילו נגזר מן השמיים שהגיע הזמן שהאור יתחיל לצאת.

הנדודים

אחרי פטירת האר״י לא נשאר רבי חיים במקום אחד. כשמונה שנים חי בירושלים. בשנת ה׳שמ״ו (1586) חזר לצפת, ושם סמך אותו רבו הראשון, רבי משה אלשיך, להוראה. ומשנת ה׳שנ״ה (1595) ישב בדמשק, ושימש רב לקהילת יוצאי סיציליה שבה.

בכל מקום שהלך, הלכו איתו הכתבים של רבו. זה היה המטען היקר ביותר שלו.

הספרים

רבי חיים ויטאל היה גם מחבר גדול בפני עצמו. הנה חיבוריו העיקריים:

שערי קדושה: הסולם

אם ״עץ חיים״ הוא הספר של הסודות, ״שערי קדושה״ הוא הספר של הלב. הוא נפתח במילים שכאילו נכתבו בשבילנו:

שימו לב למילים ״ראיתי בני עלייה״. אלה בדיוק המילים של רבי שמעון בר יוחאי בגמרא. אבל רבי חיים ויטאל מוסיף עליהן משהו כואב: יש אנשים שרוצים לעלות, באמת רוצים, ואינם יודעים איך. הסולם נעלם מעיניהם. ובשבילם הוא כתב את הספר.

והוא מלמד בו שהשלב הראשון הוא המידות. וזו לשונו:

ושם הוא מביא את דברי אליהו הנביא: ״אין התורה מתפרשת אלא במי שאינו קפדן, אף אני איני נגלה אלא למי שאינו קפדן״.

תלמידיו וממשיכיו

בנו, רבי שמואל ויטאל, נולד לו כשהיה בן חמישים ושש, והוא שהשלים אחרי פטירתו את עריכת ״שמונה שערים״. מכתבי רבי חיים שנמצאו לאחר זמן ערכו המקובלים רבי יעקב צמח ורבי מאיר פופרש ספרים נוספים, כמו ״אוצרות חיים״, ״עולת תמיד״ ו״פרי עץ חיים״. וכשקם הרש״ש בירושלים, הוא והמקובלים שאחריו קבעו ללמוד את תורת האר״י דווקא מתוך כתביו של רבי חיים ויטאל.

הסתלקותו

רבי חיים ויטאל נסתלק בל׳ בניסן ה׳ש״ף (1620), ביום הראשון של ראש חודש אייר, בן כשבעים ושמונה שנים. הוא נקבר בדמשק. ויש אומרים שבדורות האחרונים הועלו עצמותיו לארץ ישראל ונקברו בקריית מלאכי, ויש חולקים על כך.

יום ההילולא שלו, ל׳ בניסן, חל בראש חודש אייר, בתוך ימי ספירת העומר. ימים של תיקון המידות, ימים של עלייה מדרגה אחר מדרגה. כמו הסולם שעליו כתב.

מה הוא משאיר לנו

רבי חיים ויטאל לימד אותנו מה זה להיות תלמיד. לשמוע את הרב בכל הלב, לכתוב כל מילה, ולהקדיש חיים שלמים לכך שהאור של הרב לא יאבד. בלעדיו לא היינו יודעים כמעט דבר מתורת האר״י.

והוא לימד שהדרך אל הסודות הגדולים מתחילה בדברים הקטנים: במידה טובה, בסבלנות, בלב שאינו מקפיד. הסולם לא נעלם. הוא עומד לפנינו, והשלב הראשון שלו הוא הלב.

זכותו של רבי חיים ויטאל תגן עלינו ועל כל עם ישראל, ונזכה לעלות בסולם הקדושה, אמן.

מקורות

רבי חיים ויטאל, הקדמה לשער ההקדמות (עץ חיים); שערי קדושה, הקדמה, וחלק א שער ב; שמונה שערים; ספר החזיונות; סוכה מה ע״ב (״ראיתי בני עלייה״).

קרדיט תמונות: סמטה בצפת העתיקה, צילום שלומית מסיקה, אתר פיקיוויקי, ברישיון CC BY 2.5. בית הכנסת האלשיך בצפת, צילום שלומית מסיקה, אתר פיקיוויקי, ברישיון CC BY 2.5. שער ספר הגלגולים, נחלת הכלל. כולן דרך Wikimedia Commons.