חנוכה על פי שער הכוונות

דרוש חנוכה שבשער הכוונות קצר ודחוס, וכולו סובב על מילה אחת: נר. לא הנר שבפתח, אלא ייחוד עליון שלם שהנוקבא נקראת בו כשהיא מתייחדת עם בעלה בשלושה ייחודים כאחד — ושלוש הברכות שעל ההדלקה הן שלושתם, אחת אחת. המקורות: שער הכוונות, דרושי חג חנוכה דרוש א. כל חשבון נבדק מול נוסח הספר, והיכן שחשבון עולה רק עם הכולל צוין ״ע״ה״.

מסדרת דרושי המועדים באתר: ראש השנה · ברכת אבות ורי״ו · יום הכיפורים · חג הסוכות · פורים · פסח · שבועות · שבת.

א — סדר ההדלקה כמנהג הרב

פותח מהרח״ו בסדר המעשי, והוא כנוסח הבית יוסף והשולחן ערוך: ״בלילה הראשון ידליק הנר שבצד ימינו — שהוא היותר רחוק מן הפתח; ובליל שני ידליק נר השני לו, שהוא יותר סמוך אל הפתח, ואחר כך יפנה אל ימין וידליק הנר הראשון. וכן על דרך זה כל שאר הלילות״.

ב — קדושת הימים: חנוכה ופורים בהוד

כשם ששבתות, ימים טובים וראשי חודשים יש בהם תוספת קדושה על ימי החול — כך חנוכה ופורים. אלא שאין מדרגתם שווה, ״כי תרווייהו אינון בהוד״.

וכאן עולה קושיה: הרי בתפילת שחרית של חול נתבאר שיעקב בנצח והמלכות בהוד — ואם כן החול קדוש יותר מחנוכה ופורים ששניהם בהוד! ומשיב הרב על דרך שביארו בדרוש ראש חודש:

זהו אותו עיקרון עצמו שעליו בנוי כל יום הכיפורים — שהמלכות נוטלת את הארתה מאימא עצמה ולא דרך בעלה. ראה יום הכיפורים על פי שער הכוונות.

ג — מהו ״נר״: שלושת הייחודים

״כוונת ברכות הדלקת הנר סובבות על ייחוד אחד עליון ושלם הנקרא נר״. ושלוש בחינות של ייחוד יש לזו״ן:

״ולפעמים מתייחדים בבחינה אחת, ולפעמים בשתיהן, ולפעמים בשלושתן — ואז הוא הייחוד הגמור, ואז הנוקבא נקראת נ״ר כמספר שישה השמות הנזכרים״. ואכן: מ״ז + יב״ק + צ״א = 250 = נ״ר בדיוק.

ושלוש הברכות מכוונות כנגדם: ״בברכה הראשונה שהיא ׳להדליק נר חנוכה׳ נרמזו שלושתם; ובברכה שנייה שהיא ׳שעשה נסים׳ נרמזה השנייה; ובברכה השלישית שהיא ׳שהחיינו׳ נרמזה התחתונה מכולם״.

ורמז נאה נוסף במילה עצמה: ״חנוכה — אותיות חנו כ״ה, והם סוד כ״ה האותיות שיש בשישה השמות שאמרנו שיכוון במילת ׳נר׳״. וכך הוא: יהו״ה (4) אהי״ה (4) יהו״ה (4) אלהים (5) יהו״ה (4) אדנ״י (4) — עשרים וחמש אותיות בדיוק.

ד — ברכה ראשונה: ״להדליק נר חנוכה״

ד.1 ״להדליק״

״תכוון במילת להדליק שהוא בגימטריא ג׳ הויות ע״ב ס״ג מ״ה, ותכוון להמשיך ג׳ הויות האלו על ידי הדלקה זו אל הנוקבא הנקראת הוי״ה דב״ן״. ע״ב + ס״ג + מ״ה = 180, ולהדליק = 179 — ולכן מסיים המדפיס שם ״עם הכולל״.

ד.2 ״נר״

״ובמילת נר תכוון שעל ידי המשכה זו תשתלם בשלושת הייחודים הנזכרים, ואז תיעשה בחינת ׳נר חנוכה׳, ותתייחד עם בעלה בשלושת הייחודים״.

ד.3 ראשי התיבות — נח״ל

״אחר כך תכוון כי ראשי תיבות להדליק נר חנוכה הוא שם קדוש הנקרא נחל, היוצא מראשי תיבות ׳נוצר חסד לאלפים׳. ועניינו הוא אור הנמשך מן אימא לז״א, כדי שיהיה בו כוח להתייחד עמה בשלושת הייחודים הנקראים נר״.

והחשבון כאן מבוקש מעט, וראוי לפרשו כלשונו: ״תכוון בשם נח״ל שהוא בגימטריא הוי״ה דמ״ה דאלפין, ואות אלף שבאמצע מילוי אות ו׳ היא שם אהי״ה בריבועו״. כלומר: הוי״ה דמ״ה במילוי אלפין היא יו״ד ה״א וא״ו ה״א (45); והאל״ף שבתוך ״וא״ו״ אינה נמנית כאחת אלא כשם אהי״ה בריבועו (א, אה, אהי, אהיה = 44) — 45 − 1 + 44 = 88 = נח״ל בדיוק. ״כי שם זה מורה עניין אימא המאירה בז״א בהתלבשה בתוכו״.

וחשבון נוסף מביא שם: הוי״ה דב״ן (52) עם ל״ו אותיות — הרי נח״ל (88). וחותם מהרח״ו בכנות: ״ואיני זוכר אם שמעתי זה ממורי ז״ל״.

ד.4 ״חנוכה״

״כמו שהמשכנו הארה מאימא אל ז״א בשם נחל — כן עתה נמשיך הוי״ה דס״ג של אימא, שהוא מספר עשר אותיות המילוי עם חשבון אותיות הפשוט לבדם שהם כ״ו: והרי כ״ו וס״ג בגימטריא חנוכה״. 26 + 63 = 89 = חנוכ״ה, בדיוק.

וברמז נוסף: אהי״ה דיודין (קס״א) עם הוי״ה דע״ב (ע״ב) — רג״ל (233), ״לרמוז כי גם חנוכה נקרא רג״ל מכלל המועדים״; וסמך לדבר: ״עד שתכלה רגל מן השוק״.

ה — ברכה שנייה: ״שעשה נסים״

״במילת שעשה תכוון שהוא חיבור ש״ע ש״ה״ — ובאמת כך: שעש״ה (675) = ש״ע (370) + ש״ה (305).

ומוסיף הרב טעם נוסף לשני שמות ה׳אל׳ הללו, והוא קושר אותם לחשבון ״חנוכה״ שלמעלה: הוי״ה דס״ג היא כ״ו וס״ג — פשוט ומילוי. ובפשוטה: ״חשבונה הוא כ״ו וד׳ אותיותיה והכולל — הרי א״ל״ (26 + 4 + 1 = 31). ובמילויה דס״ג יש אותיות ייא״י שהן אף הן א״ל (31). ״ואלו ב׳ שמות ׳אל׳ מתמלאים והם בגימטריא ש״ע מן ׳שעשה׳״.

וחותם שם מהרח״ו: ״ולא נמצא תשלום הדרוש הזה״ — כלומר המשך הכוונה על ״נסים״ ועל ברכת ״שהחיינו״ לא הגיע לידיו.

ו — ברכה שלישית: ״שהחיינו״

בברכה זו נרמז הייחוד התחתון שבשלושה — הוי״ה ואדנ״י, שהם צ״א. ובקונטרס שמצא מהרח״ו מובאת חלוקה מפורטת יותר, ונביאה כלשונה:

הערת נוסח: את החלוקה הזאת מביא מהרח״ו בשם ״קונטריס אחר״ ו״קונטריס אדם אחר״, ולא בשם ששמע מן הרב עצמו — ולכן הבאנוה כלשונה ולא כהכרעה.

ז — נר שבת ונר חנוכה

בסוף הדרוש מביא מהרח״ו מקור נוסף (״עוד מצאתי בספר אחר על עניין חנוכה״), ובו הבחנה יפה בשלוש מדרגות של זיווג זו״ן:

ח — מקורות

• שער הכוונות, דרושי חג חנוכה — דרוש א (והוא הדרוש היחיד שבשער הכוונות לחנוכה): סדר ההדלקה, קדושת הימים, שלושת הייחודים וכוונות שלוש הברכות, ובסופו הקטע ״עוד מצאתי בספר אחר״ בעניין נר שבת ונר חנוכה.
• הפניות שבתוך הדרוש: דרוש ראש חודש (בעניין תוספת הקדושה שהנוקבא נוטלת שלא על ידי בעלה); תפילת שחרית דחול, ברכת ״שים שלום״ (שם מבואר ייחוד ה״נר״ על מתכונתו); תפילת ראש השנה, ברכת אבות (שם מבואר עניין ש״ע נהורין).
• הנוסח שנבדק: מהדורת ויקיטקסט של שער הכוונות (he.wikisource.org).