רבי מנחם רקנאטי

על גבעה ירוקה במחוז מרקה שבאיטליה, לא הרחק מחוף הים האדריאטי, יושבת עיירה קטנה בשם רקנאטי. לפני כשבע מאות שנה ישב בה יהודי אחד, ולמד, וכתב, וחלם חלומות של תורה. ובזכותו, שמה של העיירה האיטלקית הקטנה הזאת נשמע עד היום בכל בית מדרש של מקובלים. זה רבי מנחם בן בנימין רקנאטי זצ״ל, ״הרקנאטי״, מראשוני המקובלים באיטליה.

הוא לא ישב בגירונה ולא בצפת, רחוק ממרכזי הקבלה הגדולים של דורו. ובכל זאת, הוא אסף אליו את האור של כל הדורות שלפניו, מן הראב״ד ובנו ועד הרמב״ן, מחסידי אשכנז ועד ספר הזוהר, ומסר אותו הלאה, בפירוש אחד על התורה, אל כל הדורות שאחריו.

מקובל בעיר רחוקה

רבי מנחם נולד בערך בשנת ה׳י׳ (1250), וחי בעיר רקנאטי, שעל שמה הוא נקרא. על חייו האישיים נשמר מעט מאוד. אנחנו לא יודעים מי היו הוריו מלבד שם אביו, רבי בנימין, ולא ידוע לנו בוודאות מי היו רבותיו. אבל מתוך ספריו אפשר לראות את בית המדרש שבנה לעצמו בתוך הלב: ספרים של חסידי אשכנז, רבי יהודה החסיד ורבי אלעזר מגרמייזא בעל הרוקח, לצד ספרי מקובלי ספרד, ובראשם הרמב״ן, שאת דבריו הוא מביא שוב ושוב.

הוא היה גם פוסק. ״פסקי הלכות״ שלו, הנקראים ״פסקי ריקנאטי״, נלמדו בבתי המדרש, ומרן השולחן ערוך מביא מהם להלכה.

חלום בליל חג

הרקנאטי מספר בפירושו לתורה על כמה דברים שנגלו לו בחלום. ואחד מהם הוא סיפור אישי ומרגש, שהוא מביא בפרשת אמור, כשהוא מבאר את סוד ארבעת המינים ואת הצורך לחבר את האתרוג אל שאר המינים:

ולמחרת, בשעת נטילת הלולב, הבין. הוא ראה שהאורח שלו מנענע רק את הלולב ושאר המינים, בלי האתרוג. והוא כותב: ״והבנתי פתרון חלומי וחזר בו״.

האתרוג, הוא מסביר, רומז לשכינה, לה״א האחרונה שבשם הקדוש. מי שמפריד את האתרוג משאר המינים, כאילו מרחיק את האות האחרונה מן השם. והחלום בא ללמד אותו את הסוד הזה, ולתקן מנהג של יהודי אחר.

ובמקום אחר, בפרשת וירא, כשהוא מסביר סוד בעניין שלושת המלאכים שבאו אל אברהם אבינו, הוא כותב בפשטות: ״זה הענין נגלה אלי בחלום הלילה״.

שומר השלשלת

אחד הדברים החשובים ביותר שעשה הרקנאטי הוא שמירת המסורת. הוא זה שרשם לדורות את שלשלת הקבלה, איך עברה החכמה מאליהו הנביא אל חכמי פרובאנס, ומהם אל ספרד:

ושם, מיד אחר כך, הוא מביא פירוש נוסף, ״חדשתיו מלבי״, ומוסיף: ״וכולן דברי אלהים חיים הם״. גם כשהוא מחדש, הוא אינו דוחה את דברי הקודמים.

ודבריו אלה לא נשכחו. רבי חיים ויטאל, בהקדמתו לשער ההקדמות, כשהוא מספר כיצד זכה האר״י לגילוי אליהו, מוסיף ״וכמו שאירע להראב״ד ז״ל״, ומביא זאת בשם הרקנאטי. והוא שהעביר גם את העדות המופלאה על רבי יצחק סגי נהור, שאף על פי שהיה עיוור, היה מרגיש באוויר ואומר ״זה חי וזה מת״, ושהיה גדול בתפילתו על החולים כרבי חנינא בן דוסא.

הסולם והשער

יש בפירושו לתורה דברים שכל אחד מאיתנו יכול לקחת איתו. בפרשת ויצא, על חלום הסולם של יעקב אבינו, הוא כותב שהסולם הוא דרך לעלות בה אל חצר המלך. יעקב, הוא אומר, היה כמו אדם שיודע את מלכות ה׳, אבל אינו יודע מאיזה צד להיכנס:

כמה יהודים מרגישים בדיוק כך. הם יודעים שיש מלך, הם רוצים להתקרב, אבל אינם יודעים מאיפה להתחיל. והרקנאטי מלמד שגם יעקב אבינו, הבחיר שבאבות, היה צריך שהקב״ה יראה לו את השער. אין בושה לא לדעת. צריך רק לבקש, והקב״ה מראה את הדרך.

מעט מעט

ובפרשת בראשית, כשהוא מדבר על גן עדן ועל מה שעובר על הנשמה אחרי שהיא יוצאת מן העולם, הוא מביא דעה של חכמים, שהנשמות אינן עולות מיד אל האור העליון, אלא נכנסות קודם לגן עדן התחתון. והטעם:

מה חידש

הרקנאטי לא כתב כדי להמציא שיטה חדשה. הוא כתב כדי לאסוף ולמסור. ובזה הייתה גדולתו.

גשר בין אשכנז לספרד

בספריו נפגשות לראשונה, בצורה כל כך רחבה, שתי מסורות: תורת הסוד של חסידי אשכנז, ותורת הספירות של מקובלי פרובאנס וספרד. הוא הביא אותן יחד, זו לצד זו, ולימד שהן משלימות זו את זו.

הזוהר הקדוש בפירוש התורה

הרקנאטי היה מן הראשונים שהביאו בפירושם לתורה מאמרים רבים מספר הזוהר, בלשונם, פסוק אחר פסוק. את פירושו לפרשת בראשית, למשל, הוא פותח במילים ״לפי דעת רז״ל ומה שנראה מכוונתם בספר הזוהר״, ומביא אחר כך מספר הבהיר ומן המדרשים. כך התחילו מאמרי הזוהר להיכנס אל לימוד החומש של הלומדים.

טעם לכל מצווה

בספרו ״טעמי המצוות״ הוא מסביר את המצוות על דרך הסוד. כל מצווה, לפי דרכו, היא תיקון בעולמות העליונים, וחיבור של המידות זו בזו. ולכן אין מצווה קטנה, ואין פרט שאינו חשוב, כמו האתרוג שאסור להפריד אותו מן הלולב.

הספרים

ארבעה חיבורים נשארו בידינו מרבי מנחם רקנאטי, ושלושה מהם בחכמת הקבלה:

שיטתו בעבודת ה׳

יחוד בכל מעשה

אצל הרקנאטי, כל מצווה היא יחוד. ארבעת המינים מאחדים את המידות העליונות, והאתרוג, שהוא כנגד השכינה, צריך להיות סמוך ללולב. ומכאן לכל עבודת ה׳: מי שמקיים מצווה בשלמות, בלי להפריד חלק ממנה, מחבר את השם הקדוש בשלמותו.

כבוד לכל הדעות

שוב ושוב הוא מביא כמה פירושים זה לצד זה, וחותם ״וכולן דברי אלהים חיים הם״. אין אצלו ביטול של הקודמים. כל מי שלמד באמת, יש לו חלק בתורה.

לב פתוח לרמזים מלמעלה

והוא לימד, בדוגמה האישית שלו, שאדם שעוסק בתורה בטהרה צריך לשים לב לרמזים שהקב״ה שולח לו. חלום בלילה, מראה בבוקר בבית הכנסת, אורח שנכנס לבית. כל אלה יכולים להיות שליחים של אמת.

מופתים ועדויות

על חייו של הרקנאטי לא נשמרו כמעט סיפורי מופת. מה שנשאר בידינו הוא העדות שלו עצמו, בספרו: החלומות שבהם נגלו לו סודות התורה, והכבוד העצום שרחשו לו גדולי המקובלים בדורות שאחריו. רבי חיים ויטאל מביא את דבריו בהקדמתו, רבי מרדכי יפה חיבר פירוש שלם על ספרו, ופירושו לתורה נדפס פעמים רבות ונלמד עד היום.

הסתלקותו

רבי מנחם רקנאטי נסתלק בערך בשנת ה׳ע״א (1310). מקום קבורתו ויום פטירתו לא נשמרו. אבל העיר שבה חי נשארה כמו מצבה גדולה לזכרו: עיירה עתיקה על ראש גבעה, ששמה נקשר בשמו לעולמים. ויש משפחות בישראל שנקראות עד היום ״רקנאטי״, ומצאצאיו נמנה רבי יעקב ישראל פינצי מרקנאטי.

ויש בזה משהו יפה. מי שאסף בספרו את האור של כל הדורות, לא השאיר ציון של אבן. הוא השאיר ספר, וכל מי שפותח אותו, מדליק מחדש את הנר שלו.

מה הוא משאיר לנו

הרקנאטי מלמד אותנו שאפשר להיות רחוק מכל המרכזים הגדולים, ובכל זאת להיות חוליה חשובה בשלשלת. מי שמחפש את האמת בלב שלם, גם בעיירה קטנה, הקב״ה מאיר את עיניו.

הוא מלמד אותנו לכבד את כל מי שלמד לפנינו, ״וכולן דברי אלהים חיים הם״. מלמד אותנו לא להפריד את האתרוג מן הלולב, לקיים כל מצווה בשלמותה. ומלמד אותנו לשים לב: לפעמים התשובה לשאלה הכי עמוקה שלנו מחכה לנו בבית הכנסת, בבוקר של חג, ביד של אורח.

זכותו של רבי מנחם רקנאטי תגן עלינו ועל כל עם ישראל, ונזכה לקיים כל מצווה בשלמותה, ולייחד את השם הקדוש בשלמות, במהרה בימינו, אמן.

מקורות

פירוש הרקנאטי על התורה, פרשת וירא, פרשת אמור, פרשת נשא ופרשת כי תצא; טעמי המצוות; פירוש התפילות; פסקי ריקנאטי; רבי חיים ויטאל, הקדמה לשער ההקדמות; רבי מרדכי יפה, לבוש אבן יקרה; חיד״א, שם הגדולים.

קרדיט תמונות: מבט על העיר רקנאטי, וסמטה בעיר העתיקה, צילומים: Sirleonidas, CC BY-SA 4.0, דרך Wikimedia Commons. דף מכתב יד פסקי הלכות לרבי מנחם מריקנאטי, הספרייה הלאומית של צרפת (Hébreu 405): נחלת הכלל (Public domain), דרך Wikimedia Commons.