רבי נחוניה בן הקנה

בכל ליל שבת, בבתי כנסת בכל העולם, לפני ״לכה דודי״, עומדים יהודים ואומרים בקול שקט שבע שורות קצרות: ״אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה״. ובכל בוקר, בבתי מדרש וישיבות, יש תלמידים שפותחים את הגמרא ולוחשים תפילה קטנה שלא ייכשלו בדבר הלכה. את שתי התפילות האלה אנחנו חייבים, לפי המסורת, לתנא אחד: רבי נחוניה בן הקנה.

מעט מאוד נשאר בידינו מדבריו. כמה שורות במשנה, כמה מילים בגמרא. אבל מן המעט הזה מתגלה דמות של צדיק עניו, אוהב חבריו, מתפלל מתוך הלב, ולפי מסורת המקובלים, גם אחד הראשונים שהחזיקו בידם את סודות התורה.

מי היה

רבי נחוניה בן הקנה היה תנא מן הדור השני של התנאים, וחי בשלהי ימי הבית השני. מקום מושבו היה בעיירה אמאוס שביהודה, על הגבול שבין ההר לשפלה.

הוא היה רב גדול ובעל שיטה בלימוד. הגמרא מספרת שהיה ״דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט״ (שבועות כו ע״א), כלומר מלמד איך הכלל והפרט שבפסוק מאירים זה את זה, ואיך מתוך מה שכתוב מבינים את מה שלא נכתב. זו דרך של סדר ושל דיוק, של מי שמכבד כל מילה בתורה.

הרב והתלמיד

את דרכו מסר רבי נחוניה לתלמידו הגדול, רבי ישמעאל. והגמרא בוחרת לתאר את הקשר ביניהם במילה אחת עדינה: רבי ישמעאל ״שימש״ את רבי נחוניה בן הקנה. הוא לא רק שמע ממנו שיעורים. הוא שימש אותו, עמד לידו, ראה איך הוא חי.

ורבי ישמעאל לקח את מה שקיבל מרבו והעביר אותו הלאה. הוא שסידר את ״שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן״, שכל יהודי אומר בכל בוקר בתפילת שחרית, בפרק ״רבי ישמעאל אומר״.

התפילה בפתח בית המדרש

המשנה מספרת על מנהג קטן ויפה שהיה לרבי נחוניה:

והגמרא מביאה את נוסח התפילה עצמה. כשנכנס היה אומר:

שימו לב למה שהוא מבקש. גאון גדול נכנס ללמוד, והדבר הראשון שהוא מבקש הוא שלא יטעה. לא שיחדש חידושים ולא שיתפרסם, רק שלא יגרום תקלה. ומיד אחר כך הוא חושב על חבריו: שישמחו בו, ושגם הם לא ייכשלו, ושהוא ישמח בהם.

וכשיצא מבית המדרש היה אומר:

במה הארכת ימים

רבי נחוניה זכה לאריכות ימים. ותלמידיו, שראו את רבם זקן ושבע ימים, שאלו אותו מה הסוד. והתשובה שלו היא אולי השיעור החשוב ביותר שהשאיר לנו:

שלושה דברים, וכולם בין אדם לחברו.

לא נתכבדתי בקלון חברי

מעולם לא בנה את כבודו על חשבון אדם אחר. הגמרא מביאה על זה מעשה: רב הונא היה נושא מעדר על כתפו, ובא רב חנא בר חנילאי לקחת ממנו את המשא מכבוד. אמר לו רב הונא: אם אתה רגיל לשאת כך בעירך, שא. ואם לא, כבוד שבא לי מן הזלזול שלך, אינו נוח לי.

לא עלתה על מטתי קללת חברי

הוא לא הלך לישון כשמישהו כועס עליו או שהוא כועס על מישהו. והגמרא מספרת שמר זוטרא, כשהיה עולה על מיטתו, היה אומר: ״שרי ליה לכל מאן דצערן״, מחול לכל מי שציער אותי.

וותרן בממוני הייתי

הוא לא עמד על כל פרוטה. ידו הייתה פתוחה, והוא ויתר לאחרים גם במה שהגיע לו.

עול תורה

במסכת אבות מובא משפט אחד בשמו, וגם הוא מלמד על אמונה שקטה ועמוקה:

מי שמקבל על עצמו את התורה באמת, הקב״ה מקל ממנו את שאר המשאות. ומי שפורק אותה, לא נעשה חופשי. הוא רק מחליף עול אחד באחרים, כבדים ממנו.

ויש כאן חיבור יפה לתשובה שנתן לתלמידיו. מי שקיבל על עצמו עול תורה באמת, אינו צריך לרדוף אחרי כבוד, ואינו צריך לריב על כסף, ואינו צריך לשמור כעס עד הלילה. המשאות האלה פשוט נופלים ממנו. ואולי זה סוד אריכות הימים שלו: אדם שאינו נושא על גבו משאות מיותרים, הולך רחוק יותר.

בעל הסוד

מסורת המקובלים רואה ברבי נחוניה בן הקנה אחד מן הראשונים שהחזיקו בתורת הנסתר. בספרות ההיכלות הקדומה נזכר שמו כמי שידע את סודות המרכבה, יחד עם תלמידו רבי ישמעאל, ובחיבור קדום נוסף נזכרים ״נחוניה בן הקנה וחביריו״ כחבורה שנתגלה לה סוד.

והחיבור החשוב ביותר שנקשר בשמו הוא ספר הבהיר, מן הספרים הראשונים של חכמת הקבלה. הספר נפתח בדבריו:

כבר במילים הראשונות יש שיעור גדול. פסוק אחד אומר שהאור בהיר, פסוק אחר אומר שהקב״ה מסתתר בחושך. והפסוק השלישי מגלה שאצלו אין הבדל: החושך כאור. מה שנראה לנו כהסתר, לפניו הוא אור גמור.

הרמב״ן, מגדולי המקובלים הראשונים, מביא מדברי הספר הזה בפירושו לתורה, וקורא לו בשם ״מדרש רבי נחוניא בן הקנה״ (רמב״ן, בראשית א, א).

אנא בכח

ויש עוד תפילה שהמסורת מייחסת לרבי נחוניה, והיא אולי המוכרת מכולן: ״אנא בכח״. שבע שורות, ארבעים ושתיים מילים, וראשי התיבות שלהן יוצרים את השם הקדוש שהמקובלים קוראים לו ״שם מ״ב״, שם בן ארבעים ושתיים אותיות.

התפילה נאמרת בקבלת שבת, ויש נוהגים לאומרה גם אחרי ספירת העומר ובזמנים נוספים. ומי שאומר אותה בכוונה מרגיש שהיא תחינה של עם שלם: ״תתיר צרורה״, שהקב״ה יתיר את מה שקשור וכבול, ״קבל רנת עמך״, שיקבל את השירה של בניו.

הספרים

רבי נחוניה לא השאיר לנו ספר שכתב בידו שאין עליו ספק. אלה החיבורים והתפילות שבהם נשמרה תורתו, וחלקם מיוחסים לו במסורת:

שיטתו

אם מחברים את המעט שנשאר מדבריו, מתגלה דרך אחת שלמה.

בלימוד, דרכו היא הסדר והדיוק: כלל ופרט, כל מילה במקומה. בתפילה, דרכו היא הענווה: לפני הלימוד, בקשה שלא ייכשל, ואחריו, תודה. ובין אדם לחברו, דרכו היא הוויתור: לא להתכבד בקלון של אחר, לא ללכת לישון בכעס, ולא לעמוד על כל פרוטה.

ונראה לי שזה גם מה שהכשיר אותו להיות בעל סוד. מי שנזהר כל כך שלא לגרום תקלה, ומי שלבו נקי כל כך מכעס, הוא כלי ראוי לקבל את האור הגנוז. הסודות העמוקים של התורה נמסרים לענווים.

מופתים ועדויות

מן הדורות הקדומים לא נשארו בידינו כמעט סיפורי מופת על רבי נחוניה. ובכל זאת יש עדויות שמדברות בעד עצמן:

אריכות הימים

הגמרא מעידה שזכה לאריכות ימים, והוא עצמו תלה אותה בשלוש מידות טובות. זו הבטחה פתוחה לכל מי שילך בדרכו.

התפילה שלא נפסקה

כמעט אלפיים שנה עברו, ותפילת בית המדרש שלו עדיין נאמרת בכל יום על ידי תלמידים צעירים וזקנים, בכל מקום שלומדים בו תורה.

השם החתום בתפילה

״אנא בכח״, המיוחסת לו, נשמרה בסידורים של כל קהילות ישראל, וכל ליל שבת היא עולה מפי רבבות יהודים. המקובלים מלמדים שיש בה כוח מיוחד בזכות השם הקדוש שחתום בה.

הציון שנמצא

רבי חיים ויטאל, תלמיד האר״י, תיאר את מקום קברו. ומאות שנים אחר כך נמצא הציון בדיוק במקום שתיאר.

הסתלקותו

יום פטירתו של רבי נחוניה בן הקנה לא נמסר לנו. מקום קבורתו נזכר לראשונה בכתבי רבי חיים ויטאל, שתיאר אותו. בשנת ה׳תש״ע (2010) זוהה הציון על ראש צוק תלול בנחל עמוד, סמוך לצפת, בהתאם לתיאורו המדויק של רבי חיים ויטאל.

יש בזה משהו יפה. התנא שחי באמאוס שביהודה, נח לפי המסורת בגליל, לא רחוק מצפת ומירון, בין המקומות שבהם פרחה אחר כך חכמת הקבלה. כאילו חיכה שם לתלמידיו שיבואו אחריו בדורות.

מה הוא משאיר לנו

רבי נחוניה בן הקנה משאיר לנו מעט מילים, אבל כל אחת מהן היא דרך חיים. הוא מלמד אותנו להיכנס ללימוד בענווה ולצאת ממנו בהודאה. מלמד אותנו לשמוח בחברים ולהתפלל שגם הם לא ייכשלו. מלמד שהסוד של חיים ארוכים וטובים נמצא בלב שאינו נוטר ובכיס שאינו קפוץ.

ובכל ליל שבת, כשאנחנו אומרים ״אנא בכח... תתיר צרורה״, אנחנו מצטרפים לתפילה שעוברת מדור לדור, ומבקשים שהקב״ה יתיר את כל מה שקשור בנו ויקבל את רינתנו.

זכותו של רבי נחוניה בן הקנה תגן עלינו ועל כל עם ישראל, ונזכה להיכנס לבית המדרש בענווה, לצאת ממנו בשמחה, וללכת לישון בלב נקי, אמן.

מקורות

משנה ברכות ד, ב; ברכות כח ע״ב; מגילה כח ע״א; שבועות כו ע״א; משנה אבות ג, ה; ספר הבהיר, א; רמב״ן, בראשית א, א; תפילת ״אנא בכח״ (סידור, קבלת שבת); תפילת ״רבי ישמעאל אומר״ (סידור, שחרית).

קרדיט תמונות: נחל עמוד (תמונת הכותרת), DmitTrix, CC0, דרך Wikimedia Commons; צוקי נחל עמוד, amir85, CC BY 2.0, דרך Wikimedia Commons; שער ספר הבהיר, דפוס אמסטרדם, נחלת הכלל, דרך Wikimedia Commons.